גזר דין בתיק ת"פ 040356/04

1.         הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, לפיו הודה הוא במיוחס לו בכתב האישום, והצדדים עתרו במשותף להטלת עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים וחצי, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלונן.

            הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה אם מאסר על תנאי תלוי ועומד לתקופה של 18 חודשים, חל במקרה זה, שאם כן עתרה התביעה להטלתו לריצוי במצטבר לעונש המוסכם, בעוד שהסניגוריה עתרה להפעלתו בחופף לעונש המאסר המוסכם.

            לפי המפורט בכתב האישום ועובר ליום 30/11/04, פנה הנאשם ביחד עם אחר לשניים בבקשה לחפש עבורם אדם שיקנה מהם כמות מסחרית של סיגריות, כאשר הנאשם מציג את עצמו בשם סמי, אלה הציעו לאחר בשם סטיב לרכוש מהנאשם ומהאחר את אותן סיגריות, כאשר אותו סטיב הסכים לקבל הצעה זו, נקבעה פגישה בנדון ליום 30/11/04, בה נכחו השניים והאחר מטעמו, השניים אליהם הופנתה ההצעה והמתלונן, כאשר במהלך אותה פגישה סוכם כי הנאשם והאחר ימכרו למתלונן כמות של 22,000 קופסאות סיגריות תוצרת ארה"ב וישראל תמורת סך של 40,000 דולר.

            על פי הסיכום בין הצדדים היה אמור הנאשם להגיע עם הסיגריות שברשותו לרמת גן, למסור את הסיגריות ולקבל את התמורה, אך עקב דרישת הנאשם וחברו הסכים המתלונן לנסוע לכפר-קאסם, שם נערך מפגש שבמהלכו דרש הנאשם לראות את הכסף, הוביל את האחרים לעבר חורשה בה היו מחסנים, הורה למתלונן ולאחר בשם מוחמד לעלות לרכבו, תוך שהוא מתרחק מהמקום, ניסה לחטוף את הכסף מהמתלונן, הוציא אקדח, הכניס לתוכו מחסנית, דרך את האקדח, כיוון אותו לעבר המתלונן והורה לו לזרוק את הכסף לעברו, הנאשם הרים את הכסף תוך שהוא מאיים על השניים, נכנס לרכבו ונמלט מהמקום.

2.         הנאשם כפר תחילה במיוחס לו בכתב האישום, אך במועד שנקבע לשמיעת הראיות, ביקש לחזור בו מכפירתו, כל זאת בהתאם להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

3.         ב"כ המאשימה, עו"ד  רוזנצוייג, הפנה את תשומת ליבו של בית המשפט לגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, הדגיש שמדובר בגליון הרשעות מכביד הכולל שורה ארוכה של הרשעות בעבירות רכוש, אלימות וסמים, ריצה עונשי מאסר בפועל, זכה לאמון מבתי המשפט שעה שאלה הורו על הארכת עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו, אך שב לבצע עבירות נוספות, כאשר את העבירה הנוכחית ביצע חרף אותו מאסר מותנה בן 18 חודשים.

            עו"ד רוזנצוייג הוסיף וטען שהמאסר המותנה שהוטל על הנאשם הוא בגין עבירת גניבה שיסודותיה נכללים ביסודות עבירת השוד, לכן יש לקבוע שאותו מאסר על תנאי חל במקרה זה, ולהורות על הפעלתו במצטבר.

            עוד הדגיש עו"ד רוזצוויג את העובדה שהנאשם לא החזיר את הכספים שגנב מהמתלונן, הפנה את בית המשפט לחומרה שבהתנהגות הנאשם בכתב האישום, שעה שהצטייד בנשק מבעוד מועד, תכנן את ביצוע מעשה השוד, הונה את המתלונן ואת האחרים, שעה שגרם להם להגיע לכפר ומשם לחורשה המבודדת, שלף אקדח בו הצטייד לפני כן, הכניס לתוכו מחסנית, דרך אותו ואיים באמצעותו על המתלונן והאחר, התנהגות שיש בה כדי להצביע על מי שהינו מסוכן לציבור ומי שראוי להטיל עליו עונש מרתיע, משמעותי ומוחשי, שיש בו כדי לשקף את הפסול שבהתנהגותו.

4.         ב"כ הנאשם, עו"ד זילברשטיין, ביקש להדגיש הודאתו של הנאשם במיוחס לו עוד בטרם תחילת שמיעת הראיות בתיק, ביקש להדגיש את החסכון הרב בזמן בית המשפט, אך גם בזמנם של העדים, ביקש להדגיש את חרטתו של הנאשם, שיקולים שעל בית המשפט ליתן להם את המשקל הראוי מתוך מגמה לעודד הודאות והסדרי טיעון.

            עו"ד זילברשטיין הפנה את תשומת ליבו של בית המשפט לעובדה שמדובר בעסקה שנגועה במימד בלתי חוקי, שעה שהמתלונן ביקש לרכוש עשרות אלפי קופסאות סיגריות ללא תשלום תמורה מלאה, כך שאין מדובר במתלונן נקי כפיים, אלא במי שביקש גם הוא לרמות ולהונות את רשויות החוק.

            באשר למאסר על תנאי, הפנה עו"ד זילברשטיין את בית המשפט להלכה שקבע בית המשפט העליון בפרשת מסילתי, תוך שהוא מדגיש את העקרון שיושם בפסיקה שהיכן שקיים ספק יש לפרשו לטובתו של הנאשם.

5.         הלכה פסוקה היא שמאסר על תנאי מופעל שעה שאותו נאשם עובר בתוך תקופת התנאי עבירה שנקבעה בגזר הדין המקורי והוא מורשע בה בתיק הנוסף, כאשר הפסיקה מרחיבה את משמעות סעיף 52(ב) במובן זה שהתנאי יכול ויופר גם אם הנאשם לא עבר את העבירה הזהה במספרה לעבירת התנאי, ובלבד שהעבירה בה הורשע כוללת בחובה, מבחינת יסודותיה, את היסודות הקבועים בעבירת התנאי (ראה לצורך זה ע"פ 49/80, מסילתי נ' מ"י; ע"פ 624/75, גלאגל נ' מ"י).

            עוד הוסיף בית המשפט העליון " הטעם בהלכה זו נעוץ במטרה העונשית הניצבת ביסוד המאסר על תנאי... התנאי יופעל רק אם הנאשם לא למד לקח... ובהתנהגותו הפלילית חזר ועבר את עבירת התנאי. מכאן מתבקשות שתי מסקנות הנוגעות לענייננו.. ראשית, המבחן להפעלת התנאי אינו מבחן טכני-פורמלי אלא מבחן מהותי-עיוני... השאלה היא אם התנהגותו הפלילית של הנאשם מקיימת את היסודות של עבירת התנאי".

            לפיכך, על בית המשפט לבחון ולקבוע אם יסודות עבירת השוד, אכן מקיים את יסודות עבירת הגניבה, שהיא עבירת התנאי, כאשר מובן מאליו שהעבירה נשוא כתב האישום הנוכחי היא העבירה החמורה מבין השתיים.

            בבואי לנתח את יסודות עבירת הגניבה למול יסודות עבירת השוד, הרי מוצא אני לקבוע באופן ברור וחד משמעי שיסודות עבירת הגניבה כלולים הם ביסודות עבירת השוד ומהווים אך נדבך מאותה עבירה, כאשר לעבירת השוד נדבכים נוספים חמורים יותר, אך אין בהם כדי לשלול את יסודות עבירת הגניבה שכלולים בעבירת השוד כאמור.

            לפיכך, והגם שמדובר בשתי עבירות שונות מבחינת מספרן בספר החוקים, הרי לדידי אין משמעות לכך, במובן זה שאני קובע שעבירת התנאי היא ברת-הפעלה, נוכח הרשעתו של הנאשם בעבירה נשוא כתב האישום הנוכחי.

            כך שהריני לקבוע שאותו עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 1495/02 (שלום-פ"ת) הוא בר-הפעלה. 

6.         סוגיה אחרת היא, כיצד ראוי להפעיל את אותו עונש מאסר מותנה בן 18 חודשים, האם כטענת התביעה במצטבר לעונש המאסר המוסכם, או שמא כטענת הסניגור, בחופף לעונש המאסר המוסכם?

            בבואי להכריע בשאלה זו, נתתי את דעתי לכל הנסיבות המחמירות שקיימות בתיק, לעובדה שמדובר בעבירת שוד שבוצעה תוך הצטיידותו של הנאשם מבעוד מועד בנשק, בתכנון מוקדם שהיה לנאשם לשדוד את המתלונן, בהובלת המתלונן למקום מבודד, בהכנסת המחסנית לנשק, בדריכתו של הנשק ובאיום באמצעות הנשק על המתלונן ועל האחר.